פרשת נשא היא הארוכה בכל הפרשות שבתורה שבכתב. גם בתורה שבעל פה, מדרש רבה על נשא הוא הארוך שבכל המדרשים. גם בתורת הנסתר, הזוהר על נשא הוא הארוך בכל הפרשות וכולל את האידרא רבה. אין זה אלא שאחרי חג מתן תורה, מתגלה ריבוי עצום של תורה, הבא לידי ביטוי בכל חלקיה, הן בכתב, הן בעל פה, והן בסוד. החלוקה לשלש תורות הינה מלאכותית במקצת. סוף כל סוף מדובר באותו דבר ה' המופיע באופנים שונים לפי סדר הזמנים. התורה שבכתב היא בבחינת "עבר", משום שכל מה שכתוב אין להשיבו. התורה שבעל פה היא בחינת "הווה" משום שהדיבור החי שייך להתהוות המתמדת, והסוד הוא תורתו של משיח, שתיוודע בשלמותה בעתיד, בשוב הנבואה בקרבנו, במהרה בימינו.
ברכת כהנים כוללת שלשה שלבים. הראשון נוגע לריבוי הנכסים: "יברכך - ירבו נכסיך, וישמרך - מן הגנבים". ולא עוד, אלא ששם שמים "ה' " חל על ההצלחה החומרית. ללמדך שהבסיס לכל העליות הרוחניות הוא האחיזה הבריאה בחומריות דוקא. אלא שכל עוד אנו עסוקים בחומריות בלבד עדיין אין גילוי ל"פניו" של הקב"ה. כשעולים למדרגת העסק בתורה הנקראת "אורה" מתקיים "יאר ה' פניו". ועדיין זקוק האדם לחנינה מאת ה' "ויחונך", משום שעוד לא עלה במעלות הקדושה היתירה. אבל כשהוא מדקדק במצוות "עד כזית ועד כביצה" כבר זוכה לנשיאות פנים של "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
יום חנוכת הנשיאים שקול כיום בריאת העולם: "היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ", לפיכך נאמר "ויהי המקריב ביום הראשון", להקיש אותו ליום הראשון של מעשה בראשית. יש לשאול: מה זכה נחשון בן עמינדב להיות הוא המקריב ביום הראשון? נראה שתכונת מסירות הנפש שהופיעה על ידו בקריעת ים סוף מורה על יכולתו לפרוץ את המסגרות של הרוטינה, לבנות עולם חדש. זו אם כן תכונה התואמת את אופיה של הבריאה: עולם חדש. נשיא יששכר, ששבטו עוסק בתורה, מקריב ביום השני שבו נבראה המחלוקת, כי בעלי התורה מיישבים את המחלוקות ומרבים שלום בעולם. זבולון שפונה במסחרו אל העולם, מקריב ביום השלישי שבו מתרבים החיים על ידי הצומח. הרביעי שייך לראובן הבכור, כי בו נתלו המאורות המושלים בעולם. החמישי , יום שבו יושב בית הדין, לשמעון בעל מידת הדין. השישי לגד, על שם המן הכפול, שהיה כזרע גד. ויום השבת לנשיא אפרים, המיוחד להוראת שעה של הקרבת קורבן יחיד בשבת, כיוסף אבי אפרים, שהלך למצוא קדושה במצרים, הוראה השייכת דוקא ליחיד שכמוהו.
ברכת כהנים כוללת שלשה שלבים. הראשון נוגע לריבוי הנכסים: "יברכך - ירבו נכסיך, וישמרך - מן הגנבים". ולא עוד, אלא ששם שמים "ה' " חל על ההצלחה החומרית. ללמדך שהבסיס לכל העליות הרוחניות הוא האחיזה הבריאה בחומריות דוקא. אלא שכל עוד אנו עסוקים בחומריות בלבד עדיין אין גילוי ל"פניו" של הקב"ה. כשעולים למדרגת העסק בתורה הנקראת "אורה" מתקיים "יאר ה' פניו". ועדיין זקוק האדם לחנינה מאת ה' "ויחונך", משום שעוד לא עלה במעלות הקדושה היתירה. אבל כשהוא מדקדק במצוות "עד כזית ועד כביצה" כבר זוכה לנשיאות פנים של "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
יום חנוכת הנשיאים שקול כיום בריאת העולם: "היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ", לפיכך נאמר "ויהי המקריב ביום הראשון", להקיש אותו ליום הראשון של מעשה בראשית. יש לשאול: מה זכה נחשון בן עמינדב להיות הוא המקריב ביום הראשון? נראה שתכונת מסירות הנפש שהופיעה על ידו בקריעת ים סוף מורה על יכולתו לפרוץ את המסגרות של הרוטינה, לבנות עולם חדש. זו אם כן תכונה התואמת את אופיה של הבריאה: עולם חדש. נשיא יששכר, ששבטו עוסק בתורה, מקריב ביום השני שבו נבראה המחלוקת, כי בעלי התורה מיישבים את המחלוקות ומרבים שלום בעולם. זבולון שפונה במסחרו אל העולם, מקריב ביום השלישי שבו מתרבים החיים על ידי הצומח. הרביעי שייך לראובן הבכור, כי בו נתלו המאורות המושלים בעולם. החמישי , יום שבו יושב בית הדין, לשמעון בעל מידת הדין. השישי לגד, על שם המן הכפול, שהיה כזרע גד. ויום השבת לנשיא אפרים, המיוחד להוראת שעה של הקרבת קורבן יחיד בשבת, כיוסף אבי אפרים, שהלך למצוא קדושה במצרים, הוראה השייכת דוקא ליחיד שכמוהו.