פרשת וארא - מהי גאולה?

למרות דבריה המפורשים של התורה ולמרות מסורת החכמים ז"ל, עדיין נפוצה בורות רבה בקרב חוגים רחבים בדבר הגדרת הגאולה. הטשטוש מגיע גם אל החוגים הפנימיים ביותר של בית המדרש. לעומת כל הדמיונות בדבר מהות הגאולה, פרשתנו אומרת דברים ברורים. גאולת מצרים, המהווה את הדגם לכל הגאולות הבאות אחריה, היא היציאה מעבדות לחירות, כלומר העצמאות הפוליטית. מטרתה של גאולה זו, המתוארת בארבע לשונות של גאולה, היא מימוש ההבטחה שניתנה לאבות לתת לבניהם את ארץ כנען.

מה הגאולה אינה כוללת? אין היא כוללת את מתן תורה, שלא הוזכר כאן בדברי ה' הנמסרים על ידי משה לבני ישראל. מתן תורה רק נרמז באופן אישי במעמד הסנה, אבל אינו מוצג כמטרה עבור בני ישראל. גם הזביחה לה' נתפסת בפירוש כאמתלה של משה לפני פרעה ולא כתוכן היציאה.

הגאולה גם אינה כוללת את הקמת המקדש, אף על פי שכבר בשירת הים הוא מוזכר, ואף אחרי מתן תורה. פשוט, אין זה מגדיר את הגאולה, כי אם מהוה משימה נוספת עליה.

כששוכחים את אופיה הלאומי המובהק של הגאולה, עלולים לסבור שכל ההתקשרות הא-לוהית אל עם ישראל, תלויה במעשיהם, בדתיותם ובהכרתם. מבלי משים, זה אימוץ של הדעה הנוצרית שלפיה קדושתם של ישראל עשויה להתבטל מפני קלקול המעשים.

הגאולה גם אינה כוללת את משה. עם כל עוצמת קדושתו של המנהיג, אין הוא מועלה על נס בתהליך הגאולה, עד כדי ההתעלמות ממנו בנוסח ההגדה של פסח. לא גדלותו של המנהיג היא הקובעת את אופי הגאולה, כי אם סגולת העם הנגאל.

לאור כל הנאמר, מובן מדוע הגדיר המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק א) את הגלות בשלשה פרמטרים שאין בהם תוכן דתי כי אם לאומי בלבד, והם: היציאה מהמקום, הפיזור והשיעבוד. וממילא מובן שהגאולה היא היפך שלושתם: השיבה אל המקום, הקיבוץ והעצמאות.