"ואשביעך בה' א-לוהי השמים וא-לוהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אני יושב בקרבו". כשאברהם מתאר את עצמו כיושב בארץ ישראל, אפילו בשעה שהיא מלאה בעבודה זרה של עמי כנען, הריהו ממליך את ה' על השמים ועל הארץ כאחד. מה שאין כן כשהוא מזכיר שישב בעבר בחוצה לארץ הוא מכנה את ה' כא-לוהי השמים בלבד: "ה' א-לוהי השמים אשר לקחני מבית אבי". ללמדך שבחוצה לארץ, אי אפשר לגלות את ה' דרך הארציות, אין קדושה בחיי החולין. עבודת ה' דורשת רוחניות יתרה. לעומת זאת, בארץ ישראל יש מעלה באכילת פירותיה: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה". משום כך נתן העבד למשפחת רבקה מגדנות, ופירש רש"י "שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל". ודווקא בירושלמי, תלמודה של ארץ ישראל, מופיע המאמר שעתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה ולא אכל.
לפעמים, כשצריך לבצע מהלך מכריע בתולדות האנושות או עם ישראל, מצטרפות לשעה נשמות הדורות שעברו כדי להשתתף במאורע. מקובל בישראל שאף בשעת חופתו של אדם נעשה כן. כמו כן מצאנו שאמרו על מצרים בן חם שעמד מקברו בשעה שטבעו מצרים בים כדי לצפות באובדן אומתו. נראה שעל פי היסוד הזה אפשר להבין פסוק תמוה בפרשה. הלוא בבוא עבד אברהם אל בית רבקה יש לו שיג ושיח עם לבן אחיה ועם אמה. הכל מצביע על כך שבתואל אבי רבקה כבר אינו בין החיים. למרבה הפלא בשעה שמגיע השלב שבו יש להכריע לטובת הזיווג עם יצחק נאמר: "ויען לבן ובתואל: מה' יצא הדבר". הקושי בולט: היכן היה בתואל עד אותה שעה וגם אחרי אותה שעה? מדוע נאמר "ויען" לשון יחיד ולא לשון רבים, כאילו לבן מדבר לבדו? מדוע קודם לבן -הבן- לבתואל האב?
קשיים אלה הביאו את חז"ל לדרוש שלבן לא כיבד את אביו וקפץ לענות במקומו, ושבתואל גם מת באותו מעמד. אך ניתן לומר שבשעה שהביע לבן את הסכמתו לנישואי רבקה, הצטרפה לרגע נשמת בתואל מהעולם העליון ודיבר מפיו של לבן בנו, הן משום שהיה זה מאורע מכריע בתולדות האומה והעולם, והן משום שהייתה זו שעת חופה, והכל מיושב היטב.
רק בשני פסוקים בלבד בתנ"ך נמצא הביטוי "אשר חי" כדי לציין את מנין שנותיו של אדם. האחד אצל אדם הראשון, והשני בפרשתנו בקשר לאברהם אבינו. ההסבר לכך הוא שהביטוי "חי" מציין חיים עצמאיים ללא תלות. לאדם הראשון לא היו אב ואם, הוא מייסדה העצמאי של האנושות. כמו כן אברהם אבינו, שאף על פי שנולד לאב ואם, היה מייסדה של אנושות חדשה. לאמר שהקמת האומה הישראלית עניינה לתקן ולהצליח את מה שהאנושות נכשלה בו. משום כך נקברו האבות במערה שבה נקברו אדם וחוה. ללמדך שהמשיכו האבות את אשר החל אדם.