אף על פי שבניית בית לה' (כלשון הרמב"ם בריש הלכות בית הבחירה) היא מצוה מן התורה, ואין התורה משתנה (י"ג עיקרים להרמב"ם), מצאנו הבדלים באופן בניית הבית לפי התקופות השונות, על פי דבר ה' בפי הנביאים. לפיכך אינה דומה תוכנית המשכן במדבר לזו של משכן שילה, ואלה אינם זהים לתוכנית הבית הראשון, וכן לבית השני, או הבית השלישי שחזה יחזקאל הנביא. סיבת הדבר היא שהמקדש הינו השתקפות של העולם העליון בעולמנו, "כמראה אשר אתה מראה בהר", מעין עולם האידיאות של אפלטון. העולם הרוחני לובש צורה ופושט צורה בהתאם לשינויי הזמנים, ולכן הופעתו במקדש שלמטה משתנה אף היא.
אחד הפרטים המבדילים בין המשכן של פרשת תרומה לבין מקדש שלמה שבהפטרת תרומה הוא שבעוד שאין במשכן חלונות, יש במקדש שלמה חלונות. לאמור שהשראת השכינה במדבר היתה נחלתם של ישראל לבדם, בלא מגע של כל באי עולם, משום שהיה אז עם ישראל בהתהוותו פנימה, כשהוא חווה אהבת כלולות אינטימית עם הבורא "אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר" (ירמיה ב, ב).
בימי שלמה כבר הגיע התור של ההשפעה האוניברסלית בפועל של עם ישראל, כשכל העולם בא לשמוע את חוכמת שלמה. אז הגיע גם הזמן לקבוע חלונות במקדש, המורים על המגע בין ישראל לעמים מציין הכתוב שהיו אלה "חלוני שקופים אטומים" (מל"א ו, ד). יונתן תרגם "פתיחן מלגיו וסתימן מלברא" (=פתוחים מבפנים וסתומים מבחוץ). לפי זה החלונות הראו על הספיגה של הקודש מהחול, של ישראל מהעמים. כך גם עולה מדברי הרב קוק באורות (אורות התחיה פרק טו). אך ברד"ק: "ובדברי רבותינו ז"ל היפך זה: שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים. לומר שאינו צריך לאור העולם". לפי זה החלונות היו מורים על יציאת הקודש אל החוץ, ללא קבלת השפעה מן החוץ (כפרשנותו המוקדמת של הרב קוק בעין איה ביכורים סי' כז). נראה שאין מחלוקת מהותית בין שני הפירושים אלא שהראשון מתאר את המציאות, שאין עם ישראל מתיירא מהשפעות חיצוניות כששכינה שורה בקרבו, והפירוש השני מציין את הנבדלות המהותית של ישראל מן האומות, שהיא דווקא זו המקנה לו את בטחונו העצמי.
בעל המצודות פירש שאלו היו חלונות מזכוכית, שקופים ואטומים כאחד. נראה שפירושו מחבר כאחד את שתי המגמות שבפירושים דלעיל. אלא שעל מנת להצליח בחיבור ההשפעות שמבחוץ ושמבנים, יש צורך בפיתוח טכנולוגיה חדשה, כגון הזכוכית, הבאה במהלך התפתחות העולם.
אחד הפרטים המבדילים בין המשכן של פרשת תרומה לבין מקדש שלמה שבהפטרת תרומה הוא שבעוד שאין במשכן חלונות, יש במקדש שלמה חלונות. לאמור שהשראת השכינה במדבר היתה נחלתם של ישראל לבדם, בלא מגע של כל באי עולם, משום שהיה אז עם ישראל בהתהוותו פנימה, כשהוא חווה אהבת כלולות אינטימית עם הבורא "אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר" (ירמיה ב, ב).
בימי שלמה כבר הגיע התור של ההשפעה האוניברסלית בפועל של עם ישראל, כשכל העולם בא לשמוע את חוכמת שלמה. אז הגיע גם הזמן לקבוע חלונות במקדש, המורים על המגע בין ישראל לעמים מציין הכתוב שהיו אלה "חלוני שקופים אטומים" (מל"א ו, ד). יונתן תרגם "פתיחן מלגיו וסתימן מלברא" (=פתוחים מבפנים וסתומים מבחוץ). לפי זה החלונות הראו על הספיגה של הקודש מהחול, של ישראל מהעמים. כך גם עולה מדברי הרב קוק באורות (אורות התחיה פרק טו). אך ברד"ק: "ובדברי רבותינו ז"ל היפך זה: שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים. לומר שאינו צריך לאור העולם". לפי זה החלונות היו מורים על יציאת הקודש אל החוץ, ללא קבלת השפעה מן החוץ (כפרשנותו המוקדמת של הרב קוק בעין איה ביכורים סי' כז). נראה שאין מחלוקת מהותית בין שני הפירושים אלא שהראשון מתאר את המציאות, שאין עם ישראל מתיירא מהשפעות חיצוניות כששכינה שורה בקרבו, והפירוש השני מציין את הנבדלות המהותית של ישראל מן האומות, שהיא דווקא זו המקנה לו את בטחונו העצמי.
בעל המצודות פירש שאלו היו חלונות מזכוכית, שקופים ואטומים כאחד. נראה שפירושו מחבר כאחד את שתי המגמות שבפירושים דלעיל. אלא שעל מנת להצליח בחיבור ההשפעות שמבחוץ ושמבנים, יש צורך בפיתוח טכנולוגיה חדשה, כגון הזכוכית, הבאה במהלך התפתחות העולם.